מן העיתונות - אלהמברה

-

כבד אווז חם על בריוש, ארטישוק ממולא ופאדג' שוקולד מריר. היה טוב, באמת שטוב, ב'אלהמברה' הכשרה. אפילו הקינוחים הפתיעו

נעמי רוכנת לעברי מעל הבריוש שלה, תלתל זהוב אחד כמעט מלחך את פיסת כבד האווז שנותרה בצלחתה. אנחנו יושבות ב'אלהמברה' ביפו, מקדש כמעט אחרון למעשה לוליינות קולינרי די מסובך: גם צרפתייה עד לשד עצמותיה, גם כשרה למהדרין. מה שחסר במובהק בבני-ברק כמו בתל-אביב, בירושלים כמו בכל ריכוז אנושי ישראלי-יהודי, הוא מסעדות כשרות מעולות, שאינן מפחדות ממטבח עילי ואינן מתחבאות בבתי-מלון.

רק אופנה מוזרה של חוסר דמיון אחראית לתופעה המוזרה הזאת, ושני דורות של טבחים כבר התחנכו עליה: קודם קיטרו על "מגבלות הכשרות" במקום להפוך אותן למנוף יצירתי, אחר-כך התאהבו לנצח בפירות ים ובשילובי בשר ושמנת, ושומרי הכשרות שבין חובבי האוכל נדחקו לגטאות של גפילטע ולשיפודיות. כשכריסטיאן זרדז, 37 שנים הבעלים של 'אלהמברה', הכשיר את מסעדתו, צקצקו המבינים הגדולים בלשונם וקצת פספסו את רוח ההרפתקנות שלו. בחלוף שנים אחדות יש לו קהל שוחרים נאמן ותפריט שמשלב הארד-קור צרפתי ישן והברקות חדשות ומרנינות, אבל מהצצה בצלחות של אחרים נדמה שרוב הסועדים בערב אחד הלכו על ההארד-קור. גם נעמי.

הראשונה שלה הייתה שתי פרוסות יפות של כבד אווז חם מונחות על צנים בריוש מתקתק וביתי ומלווה בחבושים מסוכרים. טעמתי לה. הבריוש, אין מה לעשות, הדיף מרגרינה בטעם חמאה. הכבד והחבושים היו פשוט מעולים. לעיקרית בחרה פילה בקר בפטריות יער, שהיה ממש בסדר גמור במסגרת האפשרויות, כלומר לא מרנין. כי זה בדיוק נתח הבשר היחיד, שאי-אפשר לנצח בו בהמלחה ובהדחה נמרצת, אי-אפשר להגיש אותו בעובי מתקבל על הדעת בלי להוציא לו את הנשמה בצלייה, וממש לא צריך לטרוח בעבורו, כי גם טעמו וגם צורתו הסופית לא ישמחו את הלב. אז למה? בגלל המסורת. של הצרפתים, לא שלנו. ואני חושבת שמי שמתעקש לאכול מסורות מתורגמות, בסוף יפתח קמטים זעירים של אכזבה סביב השפתיים.

ככה שבעטתי במסורת ונהניתי. אפילו מאוד. לב ארטישוק גדול מלא פטריות יער ושמפיניון, ראשונה מאוד משעשעת בליל חמסין, ופילה דניז בעשבי תיבול טריים ביחד עם תוספת קטנה וחמודה של מחית דלעת ניחוחית בתוך מין סירת דלעת זעירה - ניגנו לי שיר חדש בלב, עד שהגיע הפסנתרן ופתח במחרוזת קלאסית קלה, שתוך חצי שעה התייצבה בעוז על המנעד שבין 'א יידישע מאמע' ל'לו הייתי רוטשילד'. זה היה המקום לנקר בפסבדו-רושטי, תפודים מגוררים שצריך לטגן בהמון חמאה ולשטח למין עוגה פריכה וחומה, מלוחה ומענגת, אבל כאן הם הוגשו בחריכה קלה ולא משכנעת, חיוורים ותפלים משהו. כאילו כבר אי-אפשר לנצח בלטקעס.

הקטגורים הגדולים של הכשרות נהנים לייבב על כך שממש אי-אפשר לייצר מנות אחרונות סבירות ולא חלביות בארוחה בשרית, ואת כולם הייתי שולחת לשיעור מבוא אצל כריסטיאן. פאדג' שוקולד מריר, כהה מאוד וחף מכל אזכור למשהו שיצא מעטיני פרה, הקפיץ לי את רף ההנאה וההערכה למפעלות המקום, ואחר-כך זה קרה גם במפגש עם חבושים אפויים וסורבה תות ביתי לגמרי, וגם לנעמי סוף-סוף היה חיוך ענק של אישה מרוצה מאוד, בתיווך של מקפא נוגטין מונח על מרנג ומעוטר ברוטב מנגו.

האם נשוב? ודאי: 'אלהמברה' היא פתרון מאוד תבוני, אם כי בהחלט לא זול, לאירוח כשר שלא מבייש את המארחים ואת המתארחים כאחד. יש בה עסקיות מכובדות ביותר בימים א-ה' בצהריים. ארוחות בנות שלוש מנות, יין, שתייה קלה וקפה יסתכמו ב-100 שקל לנפש. וגם יפה שם מאוד, מחלונות העץ המעוצבים ועד למדרגות האבן המלוטשות, מהמפיות המעומלנות בקפידה ועד לאלגנטיות המאופקת של התאורה.

הפסנתרן עבר לנעימה ששחזרתי רק בדיליי של כמה שניות מתוך המילים שהתנגנו בראש: "לו לעצור ניתן/ את מחוגי הזמן" מתוך יצירת המופת 'השוטר אזולאי'! נעמי החליטה שהגיע הזמן לגרור אותי הביתה לפני שאתחיל לזייף בקול רם את כל השירים העבריים, שיש בהם 'לו'. בחוץ נפרדנו בחיבה ממאבטח חמור-סבר אך ידידותי שהופקד על שלומנו. "תראה ת'אקדח", ביקשתי, ומשום מה הוא התרצה, וגם קיבל בהבנה ובחיוך את תודותיי. עד שיבואו ימים טובים, אני אשלם מתוך הכרת תודה את עלות הוצאות האבטחה במסגרת החשבון שיגישו לי, במקום לשבת בבית, לקלל את המצב ולפתוח קופסת טונה. וכל שנבקש, לו יהי.

קצה המזלג

כדאי: דגים ובעלי כנף, ראשונות עונתיות (ירקות) וכבד אווז

נורא כדאי: מתוקים

אלהמברה: אירועים באווירה יוקרתית

המסעדה האלגנטית הכשרה מציעה אפשרויות אירוח מגוונות באיכות בלתי מתפשרת ליחידים וחברות – החל בעסקיות בצהריים, דרך ארוחות ערב, אירוח דיסקרטי בחדרים הפרטיים וכלה באירועים סגורים במסעדה או בשירותי קייטרינג. לחוגגים ב"אלהמברה" מובטחת חוויה בלתי נשכחת

מסעדת "אלהמברה" היוקרתית מציעה אוכל איכותי גלאט כשר בסגנון צרפתי בניצוחו של השף כריסטיאן זרדז. המסעדה האלגנטית שוכנת בשדרות ירושלים ביפו במבנה אותנטי, המשלב קו אירופי ייחודי ואנין לצד אלמנטים מסגנון הבנייה של פעם: תקרות גבוהות, אריחי רצפה מעוטרים, שטיחי קיר ותאורה רכה, התורמים לאווירה אינטימית וחמה.

המסעדה מציעה אפשרויות אירוח מגוונות באיכות בלתי מתפשרת ליחידים ולחברות. ניתן לקיים במקום ארוחת ערב אלגנטית, כשברקע מנעימים את האווירה כנר ופסנתרן. אפשר ליהנות מארוחות צהריים עסקיות או מאירוח דיסקרטי בשני החדרים הפרטיים. ניתן גם לערוך אירועים סגורים עד 150 מוזמנים.

"אלהמברה" מאפשרת לחברות לקיים במסעדה ישיבות עבודה, פרזנטציות, ימי עיון וערבי גיבוש, בשילוב סעודות גורמה באווירה יוקרתית.

למסעדה חברת קייטרינג, הפועלת בשוק האירועים מזה 17 שנים, וזוכה להמלצות של גני אירועים מובילים. הקייטרינג מתאים לאירועים פרטיים ועסקיים (מ-20 איש ועד 500), והתפריטים האיכותיים והעשירים מותאמים לאופי האירוע המבוקש.

לכל האירועים מגיע שף פרטי וצוות דינמי, המלווים את החוגגים משלב תכנון האירוע ועד ביצועו. בין השאר מועמדת לרשות החוגגים מעצבת אירועים, המתאימה לכל לקוח את האווירה והתפאורה המתבקשים.

בין הלקוחות המרוצים של המסעדה: התעשייה האווירית, אמדוקס, אינטל, בנק דיסקונט, בנק הפועלים, הבנק הבינלאומי, קומברס, בינת תקשורת, משרד הבטחון, סלקום, פלאפון, פרטנר, משרד ראש הממשלה, ויזה כ.א.ל, קוקה קולה, טבע ועוד.

ב"אלהמברה" לא מתפשרים על איכות המזון וגם לא על טיב השירות, ומבטיחים לסועדים חוויית אירוע בלתי נשכחת.

מסעדת אלהמברה, שפתוחה כבר מ-41 שנה והפכה כשרה לפני כמה שנים שומרת על מעמדה כמסעדת גורמה איכותית וכשרה


אני מניח שרובכם לא התחבטתם בשאלה מה עושים כשפוגשים מלכה. איך פונים אליה - קדים קידה, אוחזים בכף ידה בעדינות ומרפרפים נשיקה, או שמגניבים לכף ידה פתקונת עם מספר הטלפון שלכם? נחסוך לכם את ההתחבטות. פשוט תזמינו מקום באלהמברה. כדרכם של ארמונות, את המכונית לא תצטרכו להחנות
מפני שייקחו לכם אותה בפתח המסעדה (הוולה-פארקינג כלול במחיר) ותעלו מעדנות בגרם המדרגות העתיק היישר לקומה השנייה.

אלהמברה - מלכת מסעדות הגורמה הכשרות - היא תופעה שאין לה אח ורע בישראל. היא עומדת שם מעל ל-41 שנה. מגיע לה שאפו גם כי מייסדה, השף כריסטיאן, היה הראשון שלקח את מסעדתו, מקבוצת הקו הראשון של מסעדות הגורמה - הפך אותה לכשרה (אפילו למהדרין) והחל להנפיק יצירות שהראו לכולם את הדרך. האיש הוא תופעה מהיבט נוסף. בענף שמוסדותיו אינם מאריכי ימים - כריסטיאן נמצא שם כל הזמן הזה. עומד, מלטש, יוצא אל הלקוחות ויוצר אינטראקציה מיוחדת בין המטבח ללקוחות שבאולם.

למרות העיצוב היוקרתי הקריר (המלצתנו: להחליף בדחיפות את הכיסאות) רשמנו לעצמנו אווירה ביתית במסעדה כולה. יש לו נוכחות, לאיש. זה ניכר גם בתפריט. אצל כריסטיאן תזמין לפי המלצותיו. אל תחשוב אפילו להתווכח. בתפריט יש גם אזהרה: "ההנהלה אינה אחראית לסטייקים העשויים WD". החלטנו להתפרקד בידיו הטובות ולתת לו לעשות את מלאכת הבחירה. היינו שוב עם השוטר ואשתו, מנהלת הכספים הידועה, המעצבת ובעלה. הם השלימו, כך שלכולם היה מצב רוח.

מנות הפתיחה היו מלאכת מחשבת של ותק, חדשנות ויד יציבה על ההגה. שימו לב למנה הבאה: פרחי סלמון מעושן עם סלט חיטה, סלק וצימוקים (30 שקל). מנה פשוטה לחלוטין. מרכיביה אף ספרטניים משהו - אבל טעימה בטירוף. בדיוק מה שאתה מצפה משף שנמצא שם על ספינתו 41 שנה. כך היה גם עם סלט האנדיב עם סלק, אגסים צלויים, חרדל גרגרים וסילאן (40) - לכאורה מרכיבים פשוטים, אך הטריות והשילוב המדויק יצרו מנה מנצחת שלא היססנו להזמינה פעמיים.

קרפצ'יו הבקר (35) היה מעדן. פרוס בעובי המתאים, דהיינו בעובי נייר טישיו, מקבל את כל טעמי הרוטב שמעליו ומניח מספיק מקום לטעמו הנא של הבשר. אותו סיפור עם החציל המאודה המלופף סביב בשר כבש וצנוברים (35), מסוג המנות שאתה חוזר למסעדה רק בגללן.

בשלב זה גם אתם בטח שמתם לב שמחירי המנות כאן הם השפויים ביותר שפגשנו במסעדות הקו הראשון. כל מסעדן שיחקה זאת יזכה אצלנו לתרועה רמה.

בעיקריות לכו על האנטרקוט שבא מנתח בשר מיושן במקום, והוא פשוט חגיגה לחיך (85). עוד ניסינו את פילה המוסר שהגיע מהים הבוקר, נמשח ברוטב פלפל אדום, נצרב בתנור וקיבל טעם וניחוח לעילא. רק העופיון בזיגוג דבש (70) הדגים עד כמה בישול פשוט משול לעיתים להליכה במדרון תלול. אם אין הקפדה מושלמת על המוצר, הרוטב ושאר מרכיבים, מתקבלות מנות ברמה של אולם אירועים. וזה מה שקרה לעופיון. נתחי הפילה בקר שהזמינה היונה היו בחירה מצוינת.

באחרונות תנו לפטיסרי של הבית, ג'ייסון ממיאמי, ללהטט לכם. תזמינו מהכל. לעובדה שתבואו בקבוצה יהיה יתרון. וטרם שתצאו קודו קידה. אחרי הכל מדובר במלכה. שבוע טוב.