מן העיתונות - ארנולד

בטח שמתם לב שכמעט בכל בוקר מתרוממת כאן איזו מסעדה חדשה עם אוריינטציה חו"לית, שעיצב מעצב בעל-שם, ושיש לה תפריט שהרכיב שף שמנחה גם תכנית בישול בטלוויזיה. אבל חוץ מאלה, יש גם מסעדות ששייכות לזן נכחד, פחות מחושב ויותר אותנטי.

ארנולד היא מסעדה שלא מזדהה עם שום מדינה ושומרת לה את הזכות להיות גם וגם וגם, ויש לה אחלה סיפור -

מכירים את ארנולד, מלך החצילים? התל אביבים הוותיקים בטוח מכירים, אבל לטובת הדור הצעיר רק נזכיר שארנולד הוא אישיות תל אביבית שמחה וצבעונית, והוא זכה לתואר "מלך החצילים" כי ידע לעשות איתם מטעמים והיה מסתובב בעיר עם קוקו ועם מכונית ענתיקה מפוארת שעליה סמל מלוכה חצילי. ארנולד היתה המסעדה שלו ועכשיו היא בידיו הנאמנות של בנו יואב.

הקטע הכי נחמד הוא שכשמתיישבים שם, לאט לאט זולגת לגוף הרגשה תל אביבית מוכרת בשילוב עם איזה טוויסט אירופאי. המסעדה ממוקמת בנקודה הגיאוגרפית הכי מרווחת באיזור גוש דן וממש אפשר לראות מרחבים. הקירות עמוסים באלמנטים שארנולד אסף בעצמו לאורך השנים משווקים בארץ ובעולם, התפריט עשיר ומגוון, המנות נדיבות וטעימות, והאווירה חמה, שמחה ומשפחתית.

אז כמו שאמרנו, אם לא בא לכם לסעוד במקום שעושה את זה כמו הצרפתים, או כמו האנגלים, או כמו הבולגרים, יש לאן ללכת. נשארו לנו כאן עוד כמה מקומות שאין להם עניין בהגדרות. יש להם רק מטרה אחת, להמשיך להיות מה שהם.

ארנולד בניש הקים את "הפינה הבלקנית" בשנת 1962, בצריף קטן ומבודד בפאתי תל אביב. לאחרונה, עברה המסעדה אל מגרשי הספורט של הדר יוסף, והמקום, עליו אחראי כיום הבן, יואב, הפך לפאב-מסעדה אנגלי קטן ונעים.



בימים אלה חוגג ארנולד 45 שנה להיווסדו, ולרגל האירוע יתקיים ב-13 באוגוסט "כנס מחזורים" של עובדי המקום לדורותיו. בארנולד מכריזים לפיכך על פתיחת "מדור לחיפוש קרובים", ומזמינים כל מי שעבד במוסד ליצור קשר עם ליאורה בניש, כדי לקבל הזמנה לאירוע.

המסעדה התל אביבית הוותיקה "ארנולד" מציינת ב-13 בחודש 45 שנים להקמתה ב"כנס מחזורים" של טבחים, מלצרים ולקוחות וותיקים. "ארנולד" עברה בימים אלה אל מגרשי הספורט של הדר יוסף. היא מעוצבת כפאב-מסעדה אנגלי ובמרכזה בר גדול.

מן התפריט:
כבדי עוף ברוטב יין אדום ובצל; פטוצ'יני פירות ים ברוטב שמנת וברנדי; קדאיף בנוסח בלקן – עלי קדאיף ממולאים בחצילים וגבינת פטה; חציל נפוליאון – שכבות חציל בגבינת עזים וגרבלקס סלמון, ברוטב צ'ימיצ'ורי.

"ארנולד" שבהדר יוסף, קצת זקוקה לניעור, אבל מספקת מקלט נעים ולבבי וגם סלטי חצילים משובחים.

אין זה סוד שהמלחמה בצפון מערערת את נפשי הסבוכה, ואני מייחל לחיסולו המהיר של נסראללה, המאיים בטילי זילזאל על משכני. זה כמובן משפיע על מצב התזונה שלי, שנע בין אכילת יתר לחוסר תיאבון. החלטתי להתנחם בזלילה מפצה - ומה יותר מנחם מאוכל ביתי?



אז נזכרתי שקראתי כי "ארנולד‭,"‬ מסעדת החצילים המיתולוגית, עומדת לחגוג 45 שנה - נצח במושגי עולם המסעדות העברי, וחשבתי לעצמי שהגיע הזמן לפקוד אותה.



וכאן חייב לבוא שיעור בהיסטוריה, שמעניין לא פחות מתולדות החיזבאללה. ארנולד הוקמה בצריף קטן ומבודד סמוך לחוות הסוסים גורדון (שדרות רוקח) בתל-אביב בראשית שנות ה‭60-‬ על-ידי ארנולד בניש, בולגרי משופם, אספן של מכוניות ישנות, שכונה "מלך החצילים" (הוא הגיש אפילו לפתן ועוגה מחצילים‭.(‬ המקום הפך למוסד. לפני כשנה נאלצה משפחת בניש להיפרד מ"הפינה הבלקנית‭,"‬ כשבמכרז על המקום זכו אחרים.



נציגי הדור השני והשלישי במשפחה החברותית ומכניסת האורחים התעקשו לדבוק במסורת המשפחתית. הם העתיקו את המותג לאתר הניצב באזור מגרשי הספורט של הדר יוסף, ועיצבו אותו סטייל פאב אנגלי, בעוד התפריט שואב מהקלסיקה של "ארנולד" פלוס טאץ' יותר עדכני של השף אלון פור (נגיעות אסייתיות‭.(‬



מאחר שהלכתי על קטע של רטרו, הזמנתי את חברתי הוותיקה ת' ש‭,'‬ ששירתה איתי בבסיס בצריפין בעבר הרחוק. ת' חזרה לאחרונה משהות של שנתיים באוסטרליה.



למרבה היגון, גיליתי שהעסקית של ארנולד כמעט לא כוללת מאכלי חצילים, שהם כידוע תפארת המקום. לכן אם אתם בקטע של חצילים, כדאי לכם להציץ בתפריט הרגיל (יש, למשל, פלטה ב‭33-‬ שקל‭.(‬



בשלושת מסלולי העסקית תקבלו מנה ראשונה ועיקרית. בכולם יש אותן ראשונות. דילגנו על סלט ירוק וחומוס, כדי להתנסות במנות היותר מסקרנות.


האמונה על תרבות הדג המלוח עוד מבית סבתא, התפנקה עם דג מטיאס מוצלח. החתום מעלה מצידו התפעם מפלפל ממולא פיקנטי, שלא הזכיר פלפלים בלקניים שגרתיים – הוא היה ממולא בגבינות ובתבלינים, וטעמיו התפוצצו בפי כמו קטיושה משוכללת. על הטחינה הסתמית אתם יכולים לוותר. דומני שבאגף הראשונות עדיף שתבקשו את אחד מסלטי החצילים. הירקות החושניים והסגלגלים נעשו בצורות שונות ומשונות ונעו מסבירים (הפיקנטיים השמנוניים) ועד משובחים.



התעלמנו מהעסקית הזולה ‭49)‬ שקל) שנראתה סטנדרטית מדי (שניצל, סלט עוף) וביכרנו את זאת של ה‭59-‬ שקל (הבנישים ממליצים על הפרגית האסייתית‭.(‬ דגמנו את ההמבורגר. בנגיסות הראשונות הבשר היה טעים ומתובל נכון. עם זאת, הקציצה לא הייתה מלוכדת והתפרקה בלחיצת לחמנייה. בהמשך חלק מהבשר התגלה



כחמצמץ, מאחר שספג את הרוטב שנמרח על הלחמנייה.



בעסקית היותר יקרה ‭69)‬ שקל) הלכה ת' חובבת הסלמונים על סלמון ברוטב לימון, שהוגש בצורה מושקעת. הוא רבץ על אורז מתובל וקושט בשבבי כרישה. ת' הייתה שבעת רצון ונהנתה מהדג הוורדרד שהשתזף במידה המדויקת בדרך לצלחת והגיע עסיסי כנדרש.



קבב הטלה היה חביב ויעיל, וכך גם האורז הנלווה, ששעועית שחורה הייתה בזוקה עליו. מאחר שהיינו מפוצצים, ת' ארזה אחדות מהקציצות לבנה הפעוט חובב הבשר, שכבר בגיל שמונה חודשים החל לינוק סטייקים אוסטרליים מצטיינים.



נכון שארנולד הוא מקום אנכרוניסטי, שהתפריט העסקי הלא נורא מתוחכם או חדשני שלו זקוק לניעור, ושחלק מהמנות צריכות להשתדרג, אבל הוא משמש סוג של מקלט, במיוחד בימים של טלטלות, איומים ואי-ודאות, וזאת בזכות האירוח הלבבי, האווירה הנעימה, הגישה הלא מתיימרת-פלצנית, העיצוב החמים ומטעמי החצילים.

למרות המעבר למקום חדש, ארנולד בתל-אביב הוא עדיין עוגן מוצק של יציבות, עם אוכל ביתי מוצלח ואווירה של פעם

מעטות המסעדות בתל אביב שיכולות להתהדר בוותק של מעל ארבעים שנה. על כן ארנולד, אחת הטוענות הבודדות לכתר האקסקלוסיבי, עושה לא מעט כדי לפאר את המיתולוגיה שטרחה לטוות סביב עצמה. תחילתה - כך הם מספרים - ב-1962, בדוכן לממכר מטעמי חצילים בנוסח הבלקן שפתח ארנולד בניש ליד כביש רוקח. אז היתה שם חוות סוסים, והדוכן של בניש היה אבן שואבת "לכל שועי העיר", כפי שמדווח אתר המסעדה.

עשרים שנה לאחר מכן חזר ארצה משהות בארצות הברית בנו יואב, שבילה בצעירותו שעות רבות מאחורי הדוכן הנ"ל, ובחושיו העסקיים הפך את המקום לפאב-מסעדה. חצילים היו עמוד השדרה של התפריט, ואני עצמי זוכר כמה ערבים חביבים בהחלט בצריף ההוא, הצופה על מגרשי הטניס בגבו של מוזיאון ארץ ישראל. במרפסת העץ אפשר היה לחטוף בריזה קלה, אריק קלפטון וג'ו קוקר שרו מהרמקולים, המלצריות היו חביבות, הבירה נמזגה במקצועיות - וזה קרה הרבה לפני שחברות הבירה הבינלאומיות הפכו את תל אביב למרכז העולם.

לפני קצת יותר משנה נאלצו הבנישים לעקור מהאי היציב שלהם, אבל הם לא הרחיקו לכת כדי לא לבלבל את לקוחותיהם הקבועים. יחצניהם מספרים שהמקום החדש ממוקם בדיוק 1,962 מטר מהקודם, כשנת הפתיחה של החצילייה. לא ספרתי צעדים כפולים, ואני מניח שמטר יותר או מטר פחות לא יטשטשו את האפקטיביות של המספר. עכשיו הם במרכז הספורט בהדר יוסף, הוויטראז'ים הצבעוניים הועתקו בשלמותם, הבר עדיין מהווה את המרכז, והעיקר - החניה בשפע, בדיוק כפי שהיה ליד מגרשי הטניס ההם.

בקצה מגרש החניה עומד הג'יפ העתיק והממורק של בניש הזקן, הסמל המסחרי. דא עקא, אין שם מרפסת עץ, והחללים הקטנים שחולקו בטבעיות על ידי מחיצות הצריף הפכו לחלל אחד גדול, מעוצב מודרנית, מה שביטל, לדאבוננו, את אווירת המערב הפרוע האינטימית שהיתה נחלתו של המיקום הקודם.

לרוע המזל התברר לנו שביום שישי (בניגוד לכתוב באתר האינטרנט של המקום) אין מגישים את הארוחה העסקית (ראשונה ועיקרית ב-49-69 שקל). נדמה גם כי מגוון מנות החצילים צומצם, כך שהזמנו לראשונה נתח נאה של דג מטיאס (16 שקל), שירד יפה מאוד עם כוסית של ערק (17 שקל), ו"חציל נפוליאון" (32 שקל). הנפוליאון הזה באמת ביטא בעיצובו את שיגעון הגדלות של הגנרל הצרפתי המנוח: הגיע מגדל של שלוש פרוסות חציל מטוגנות, מלוות בפרוסות של גבינת עזים ורצועות סלמון מעושן. פירקנו אותו בעדינות ונהנינו. כיוון שטרם הגיעו הדגים מהשוק (במטבח קיוו ליבול טרי של לברק) הזמין ידידי ח' - שלא כל כך אוהב בשר - מנה של פילה סלמון (55 שקל). המלצרית הזהירה אותו שלרוטב גבינת סנט מור המתלווה אליו יש "ריח חריף", אבל בעל הבית לא התפשר וסירב להגיש את הדג עם רוטב ריחני פחות. ח', שחשש בתחילה, נרגע כשהגיעה המנה. היא היתה מעודנת, נעמה לו, והוא שמח שהגיעה עם תוספת של אורז עדין וצבעוני. המבורגר הבית (43 שקל) השביע את רעבוני שלי והיה דומה להמבורגרי בית שאפשר למצוא בכל מסעדה המגדירה עצמה כבית. הטוגנים השמנמנים שהתלוו אליו היו טובים.

באחת בצהריים החל המקום להתמלא. כמה קשישים קולניים, שנראים שמורים היטב יחסית לגילם, התארגנו סביב השולחנות שחוברו להם יחדיו, השיקו כוסות בירה ופתחו את הפרלמנט של צהרי שישי. נראה שאינם שבעי רצון מהדרך שבה מתנהלת מדינתם, וחזותם העידה שיש להם די ניסיון חיים וותק כדי לשפוט נאמנה את המצב.

ברם, לעומת המצב הכללי הרעוע, ארנולד עדיין מהווה עוגן מוצק של יציבות, לפחות כל עוד חצילים גדלים בשדותינו.

הבר-מסעדה "ארנולד" נפתח מחדש בגירסה משודרגת בפינה שקטה במגרשי הספורט של הדר יוסף. יואב בניש, בנו של ארנולד המיתולוגי, הפך את המקום לפאב-מסעדה עם עיצוב נוסטלגי ובר גדול.

בימים אלה חוגגים בארנולד 45 שנות פעילות. בעוד כשבועיים ייערך שם "כנס מחזורים" של עובדי המסעדה בכל הזמנים. במקביל משיק השף אלון פור תפריט חדש שכולל מנת כבדי עוף ברוטב יין אדום ובצל (42 ¤); פטוצ'יני פירות ים ברוטב שמנת וברנדי (69 ¤); קדאיף בנוסח בלקן – עלי קדאיף ממולאים בחצילים וגבינת פטה ברוטב אסייתי (39 ¤); חציל נפוליאון – שכבות חציל בגבינת עיזים וגרבלקס סלמון, ברוטב צ'ימצ'ורי (32 ¤).