מן העיתונות - בירמן

האם ניתן לגלות את נוסחת הקסם שמייצרת אווירה מופלאה? האם אי-פעם ייחשף הסוד הכמוס שמצליח להפוך חומרי גלם שגרתיים לחוויה מרגשת שנחקקת בזיכרון? כנראה שלא. אבל ב"בירמן" – ביסטרו מוזיקלי השוכן באחד מפיתוליו המכושפים של מדרחוב דורות ראשונים – מרגישים לרגע שהתשובה לתהיות הנצחיות היא חיובית.

ברשותכם אתחיל באווירה: היה זה ערב אביבי בעיר הקודש, ואני והנאהבת בחרנו לשבת בחלקו החיצוני של הביסטרו. נהנינו מרוח רעננה, השקפנו על עוברי האורח, התנתקנו מההמולה והלחץ – והפעלנו את שרירי הרומנטיקה שנחו לאחרונה קצת יותר מדי... "בירמן" צבוע בצבעי שמנת וחום עדינים, המאוזנים על-ידי ריהוט עץ כהה ומרשים, וקירותיו מעוטרים ביצירות מקוריות של מיטב ציירי ישראל. הציורים המהפנטים נלקחו מהאוסף הפרטי של דן בירון, הבעלים של "בירמן" (ואושיה בוהמיינית-מיתולוגית בפני עצמה). בכניסה ממוקמים פסנתר שחור, צ'לו אימתני ושלל כלי נגינה בטעם של פעם, מימי טרום הדיסק והמחשב. כל אלו יחדיו עטפו אותנו בתחושת רומנטיקה פריזאית אותנטית, ואילו הבר העתיק והידידותי גרם לנו להרגיש כאילו אנחנו יושבים בו מאז ומתמיד, ושבעצם אנחנו חלק בלתי נפרד מהברנז'ה התרבותית-ירושלמית.

הנאהבת, שהגיעה ל"בירמן" לאחר יום מתיש, הניחה לעצמה לשקוע בתוך הנינוחות הנעימה, ואז פנתה לתפריט (שצומצם קלות לאור הגבלי חג הפסח). ביקשתי ממנה להחליט גם עבורי, והיא בחרה בפלטת רוסטביף בתשלובת ירקות ואיולי דבש, ובכנפיים אסיאתיות ברוטב מתקתק. אחרי עשר דקות – אותן ניצלנו לגילויי חיבה כאלו ואחרים – נחתו על שולחננו היצירות הנ"ל ועימן, איך לא, הגיע גם תאבון עז. הרוסטביף הוגש כגליליות בשר דקיקות וקרירות עשויות למחצה, כראוי למנה קלאסית זו, והפיץ סביבו ארומה של חסד. הצלילה אל תוך האיולי הסמיך בטעמי דבש מעושן ורוטב שום השלימה פתיח נפלא. ערימת הכנפיים נצבעה בגווני מוקה כהים, בזכות הרוטב הסמיך שבבסיסו טריאקי מופלא וסומסום וסויה להשלמת המליחות. קריספיות חיצונית לצד עסיסיות פנימית העניקו לכנפיים את אות המנה הראשונה הנבחרת מבחינתה של הנאהבת, והבהירו לי שטוב עשיתי כשנתתי לה לבחור (וגם טוב מאד עשיתי כשבחרתי בה...)

בעודנו מתענגים על ניגוב הצלחות של הראשונות בהמתנה לעיקרי הדברים, לא יכולנו שלא להתמסר כליל לאווירה של "בירמן". מרכז הביסטרו הייחודי הזה נע סביב מוזיקה חיה מידי ערב, בתוספת תערוכות משתנות של יוצרים צעירים מקומיים. ברקע נשמעו ביצועים חיים בצלילי הג'ז של פרנק סינטרה האגדי ונט קינג קול האלמותי ויצקו תוכן חדש לארוחת הערב הרומנטית, כשבמקביל הבטחנו לעצמנו שבפעם הבאה ננצל אופציה נעימה לא פחות: רביצה על הבר המוארך עם כוסית וויסקי משובח וסאונד אדיר של אבות המזון המוזיקליים.

המנות העיקריות שהזמנו היו פלטת קבבונים אסתטית להפליא, שהורכבה מטחינה ביתית סמיכה ולבנה, שלל ירקות – וכמובן ערימת קבבונים קטנים ועסיסיים, בעלי מרקם של בשר טחון משובח. לאחר מספר נהימות הנאה של הנאהבת העברתי לחיקה את הצלחת והחלטתי להתמקד בבחירתנו השנייה, נקניקיות עגל בחרדל דיז'ון משובח, לצד סלט כרוב אותנטי ופלחי תפוח אדמה צלויים ברוזמרין. כחובב נקניקיות איכות אני שמח לציין שאלו של "בירמן" היו מהטובות שטעמתי בחיי. המרקם הרך והצלייה המתוזמנת היטב שמרו על הטעם והצורה, והפכו את המנה הפשוטה לכאורה ליצירת מופת.

היינו שבעים, ומרוצים, אך אף על פי כן לא יכולנו לוותר על הקינוחים, במיוחד כשהמלצר הלבבי סיפר לנו שהשף מתמחה באגף הקונדיטוריה. הנאהבת הודיעה לי שאסור להתווכח עם המלצתו של מלצר מנוסה ואדיב, ואני מייד הסכמתי, מה גם שמוס שוקולד הוא אהבה ישנה שלי. חמש דקות אחר-כך התלהבנו למראה שתי קעריות צחורות ובתוכן מוס שוקולד אוורירי. חמש שניות אחר-כך התמוגגנו מהמתיקות המדויקת, מהטעם העשיר של הברנדי, ומשבבי אגוזי מלך שפוזרו בנדיבות בתוך המוס. היה זה סיום מושלם לארוחה הראשונה שלנו ב"בירמן". ארוחה ראשונה, ובהחלט לא אחרונה, במקום קצת אחר, בפאזה מעט שונה, עם לוח זמנים שעצר בדיוק בתקופה מופלאה של צלילים נושנים וקסם שמעורר לחיים אוהבים שקצת שכחו לאהוב.