כאוהד שרוף של המבורגרים אני מודע היטב לכך שיש סיכוי כי ההמבורגר הטוב הבא שייקרה על דרכי יבוא מסטייקהאוס יוקרתי, מדוכן המבורגרים פושטי או מאחת מאותן מזללות המכנות עצמן בר המבורגר. ואמנם, הגילוי האחרון שלי בתחום זה אירע במקום פשוט וקטן שבו מוצבים על המדרכה שולחנות גבוהים עם כיסאות בר, ובפנים יש גריל פתוח שבו הטבח מכין את ההמבורגרים וכן תא קירור המכיל בירות, משקאות תוססים ומיצים.
צריך להבין שהמבורגר אף פעם לא בא לבד, ועל כן ידידי ואני התחלנו את ארוחת הצהריים שלנו במנה של נקניקיות צ'וריסו ובמנה של כנפי עוץ צלויות. הצ'וריסו, מוצקות ועתירות שומן במידה, תובלו כהלכה בפלפל שחור והיו עשירות בטעם, ולפיכך הוספנו להן אך ורק חרדל דיז'ון שהוצב על השולחן ליד הקטשופ, רוטב צ'ילי, מיונז וכמה סוגים של רוטב טבסקו. הכנפיים, המצופות ברוטב ברבקיו חריף-מתוק עשוי היטב, היו נימוחות וזללנו אותן עם החמוצים שהוגשו עם המנות - גזר, כרובית ומלפפון שהיו כולם פריכים ולא סבלו מעודף חומץ.
המשכנו בשני המבורגרים, כל אחד בן 330 גרם, על לחמנייה. הקציצה היתה עשוי מבשר בקר טרי ובדרגת מדיום-רייר כפי שביקשתי, והתגלתה כמוצקה עם מידה טובה של שומן. לאחר שטעמתי אותה כפי שהיא כדי לעמוד על טיבה, הוספתי לה קטשופ, חרדל וכמה טיפות של רוטב חריף, כיסיתי אותה בחצי השני של הלחמנייה עם החסה, פרוסות העגבנייה והבצל והתחלתי לאכול. עם כל הרטבים שהעמסתי על הכריך, לא היה קל להימנע מהכתמת מכנסי, אך הצלחתי בכך בהנאה גדולה. הצ'יפס שהוגשו עם ההמבורגר היו פריכים וטעימים, אך טבעות הבצל הזכירו מוצר קפוא מהמרכול ולא הצטיינו בטעם רב. חשבוננו הסתכם ב-115 שקלים ולכך נוסף מחירן של שתי בירות טובורג בסך 14 שקלים האחת. מומלץ למי שעובד או מבקר בסביבה.
