מן העיתונות - מתושלח

מתושלח הוא אמנם בר יין פלורנטיני, אבל מצאנו בו ארוחות בוקר מושקעות ומשובחות. מושלם למי שמחפש מקום רומנטי שיודע לפנק

הדיל: נסענו ביחד בקו מספר אחת וקצת אחרי גבול אלנבי פינת רחוב החשמל, התגלה לפנינו רחוב העליה בכל תפארתו המפויחת, משם המשכנו רגלית אל עבר המתחם הפלורנטיני. נראה שבפלורנטין כולם מכירים את כולם והמילה 'שכונה' מייצגת נאמנה את האווירה. הרגשנו כתיירים, צמצמנו נוכחות ופנינו אל עבר מתושלח - בית יין יפהפה עם תפריט מצודד ומראה מלבב. לא משנה באיזו שעה של היום מגיעים למתושלח או באיזו זווית נמצאת השמש, האווירה תמיד רומנטית וחו"לית משהו; חביות עץ פזורות במקום ומתפקדות כשולחנות, יצירות אמנות על הקירות, טאפטים מעוצבים, כסאות עץ גדולים ויין. המוני בקבוקי יין, בעמידה ובשכיבה, מכל סוג וגזע - ריקים, מלאים ומחכים לחליצה וחלקם משמשים כאגרטלים לפרח יחיד. טוב הטעם, האקלקטיות ואדי האלכוהול יוצרים ביחד את האווירה הנכונה, שיחד עם פלטת גבינות ולאונרד כהן ברקע, מהווה את הבועה האידיאלית ומקשה על התנתקות וחזרה לשגרה.

שלוש ארוחות בוקר מוגשות בבית היין: הראשונה - "בוקר ישראלי" (35 שקלים) חביבה ובנאלית המציעה את ההרכב הקבוע של ביצים, לחם וחמאה, ירקות, גבינות, סלט טונה, שערות חלווה וקפה או מיץ תפוזים. השנייה היא ארוחת "בוקר רוסית" (55 שקלים) הכוללת ארבעה בליני ועל כל אחד ממרח או גבינה, סלט רוסי עם תפוחי אדמה ודג מלוח, ירקות חתוכים, קבנוס, זיתים, לחם עם חמאה וקפה או מיץ תפוזים.

האחרונה, והמבטיחה ביותר לדעתה של הקרניבורית הכותבת שורות אלו, היא ארוחת ה"בוקר כפרי" (55 שקלים) משום שלפחות לפי המפרט הקולינרי, היא מאיימת להגשים את כל הפנטזיות המתעוררות עמה עם בוקר, באמצעות חביתה עם בשרים ונקניקים, קבנוס, גבינת קממבר, תבשיל בשרי קטן, ירקות, לחם עם חמאה וקפה או מיץ תפוזים.

השעה: היכרות קצרה ומספקת עם העם הפלורנטיני הותירה את הרושם כי אחוז ניכר מהם מתעוררים רק כששוקעת השמש, או כשצריך לאכול. לכן הופתעתי לגלות שארוחת הבוקר מוגשת בימים א'-ה' החל מ-11 ורק עד השעה 17:00. ביום ו' פותחים מוקדם והארוחה מוגשת בין 9:00 ל-17:00.

החברה: מורכבת מבליל אנושי של שוכני המתחם, תמהוניים, אנשי רוח (על כך הצביעו הספרים המרשימים שליוו את ארוחת הבוקר שלהם) וזוגות אוהבים שחולקים ארוחת בוקר משותפת על ספת הווינטאג'.

השתייה: אם נולדתם עם כבד עמיד, תשמחו לגלות שארוחת הבוקר הרוסית מוגשת עם צ'ייסר של וודקה. התחושה הראשונית היא שריפה של הוושט ושאר איברי הבליעה. רגעים לאחר מכן מתפשט חום נעים בגוף וריחוף ראשוני של בוקר. שתי ארוחות הבוקר מוגשות עם מיץ תפוזים או קפה. הקרניבורית הלכה על מיץ תפוזים צונן ומוצלח שנסחט במקום ומוגש בכוס גבוהה ומספקת, והקוז'אק בחר בקפה.

הקפה: הפולים הגיעו מברזיל היישר לבית הקלייה של dada הממוקם בשרון. שיתוף הפעולה הטראנס אטלנטי מניב יופי של קפה - כמעט ונטול מרירות, אגוזי ועדין. ההקצפה מרשימה ומאוירת בעלה מקצף חלבי, פרי ידיו של ברמן מוכשר והתוצאה טעימה ומעודנת.

הלחם: מוצלח ביותר. מדובר בלחם מרוקאי מוארך שטרום האפייה נמשח בשמן. פעולה זו משביחה את הבצק ומעניקה לו קרום דק ופריך, אך לא שביר. אווירירות וריח מתוק של קמח לבן, זו התחושה הראשונה שמציפה את הפה בכל ביס מהלחם הלוהט. ארבעה חתכי עומק מעטרים כל כיכר, כשמכל קרע מציצה פיסת פלפל אדום מתקתק. הלחם היה מצוין, ומפאת חומו המיס את החמאה חיש מהר. אנחנו, שהשריפה הקלה בקצות האצבעות בכלל לא הפריעה לנו, כילינו אותו חיש מהר.

הביצים: בארוחה הרוסית עורבבו הביצים עם תפוחי אדמה ושאר מרכיבים, טוגנו קלות עד השחמה, וכך נולדו להן ארבע לביבות רכות ואווריריות המכונות בפי יוצאי ברית המועצות- בליני. המבשל הסקרן ימצא אי אלו אופני הכנה בוורסיות שונות. כאן במתושלח טעמם המעודן של תפוחי האדמה הורגש היטב, והבליני היו עבים ופריכים בשוליים. הודות לטיגון המהיר והטיפול המסור לאחריו, היו הלביבות קלילות ולא ספוגות בשמן. הטעם היה מוצלח ועדין מאוד, ותוספת מינורית של מלח היתה משדרגת עוד יותר.

המלכה של הארוחה הכפרית היתה ללא ספק החביתה המשודרגת שתוגברה באי אלו סוגי נקניקים וקבנוסים. ידו הרחבה של השף ששיבץ בחביתה כמות נאה של בשר יצרה בראש ובראשונה מראה יפה ומפתה. החביתה היתה גדולה ועבה ובטעימה הראשונית צץ ועלה עושר הטעמים: בשכבה התחתונה חביתה עבה, יציבה ומוצלחת, ומעליה פרוסות נקניק שחום ופריך. מצד ימין סלאמי, משמאל קבנוס ובאמצע נקניק פריך שהזכיר בטעמו ובאפקט הקראנצ'י את הבייקון האמריקאי המטוגן עם בוקר בכל דיינר שמכבד את עצמו.

הסלט: שתי הארוחות לוו בפרוסות של עגבנייה ומלפפון שתובלו בפלפל גרוס עבה ומלח גס. סטייל רוסי? מסורת כפרית? שף עצלן? אין לדעת, אבל בפעם הבאה אודה לחיתוך ידידותי יותר למשתמש.

הממרחים: כיאה לארוחת הבליני הרוסית, מוקמו הממרחים על כל אחת מלביבות הבליני. על לביבה תפוחה אחת נחו שמנת, סלמון מעושן ועירית - שילוב עדין ומנצח לכל הדעות. לביבה נוספת עוטרה בפיסה נאה של קממבר ממשק יעקבס שהיתה מעט אנמית ולא רוממה את הלביבה. בליני שלישי כוסה במשולש רוקפור והיה מוצלח למדי הודות לרכות ועדינות הלביבה שזכו לסתירה הגונה של תוקפנות הרוקפור המרירה-מלוחה. הבליני האחרון עוטרו בקרם שמנתי מחוזק בטעם מעושן חדש לחיך וטעים מאוד. המלצרית סיפרה שדובר באיקרה המקומית בגרסת המתושלח ששונה למדי מהאיקרה הכבדה והמוכרת. זו המתושלחית קלילה ואוורירית וחתיכות מיניאטוריות של דג מעושן מעטרות את השמנת בנקודות כתמתמות. מעל הכל זורים עירית קצוצה והרי לכם איקרה קלילה לעדיני הנפש. לצד הבלינים הגיעה קערית עם סלט רוסי של תפוח- אדמה, דג מלוח, בצל, עירית ושמנת שהיה אמנם בסדר גמור מכל הבחינות, אבל אכזרי מדי לשעת הבוקר.

ארוחת הבוקר הכפרית הגיעה עם נתח נאה של אותה קממבר חסרת מעוף ועם תבשיל כייפי של צ'ילי קון קבנוס - הביצוע הפלורנטיני למאכל הדרום אמריקאי המושתת על בשר. כאן פירשו את הרעיון קצת אחרת והתקינו תבשיל של שעועית אדומה, שורש סלרי ועגבניות, כשאת הבשר הטחון מחליף קבנוס איכותי שהתרכך פלאים במהלך הבישול וספג את טעם העגבניה המתקתק.
שתי צלחות ארוחת הבוקר קושטו בדוגמית קבנוס, זיתים ובפנכת חמאה שברגע שהופשרה מקפאונה, התגלו בתוכה טבעות דקות של פלפל צ'ילי. אהבנו מאוד את הטוויסט החריף.

השירות: חמוד ושכונתי. למרות שלמנות לקח קצת יותר מדי זמן להגיע, המלצרית היתה מתוקה והתעניינה בשביעות רצוננו. האווירה במקום נטולת פלצנות וכך גם השירות. כשראתה שלקוז'אק אין עם מי להשיק את צ'ייסר הוודקה, מיהרה המלצרית לשמח את גם את הקרניבורית עם צ'ייסר זהה און דה האוס, לבוקר יפה יותר.

השורה התחתונה: על אף שהארוחה היתה מוצלחת מאוד, עבור המחיר הלא כל- כך צנוע (וכן, אנחנו יודעים שמדובר בחומרי גלם יקרים) היינו שמחים לקבל גם מיץ תפוזים וגם קפה ולא להיאלץ לבחור באחד מביניהם.חביתה משודרגת, תבשיל קבנוס ולוק רוסי בצלחת - כל אלו לקחו חלק בארוחת הבוקר המוצלחת שדגמנו. מלבד הקממבר, מרכיבי הארוחה היו טעימים מאוד והחביתה אף זכתה למושב של כבוד בפנתיאון החביתות.

קצת הופתעתי מתגובתו הנלהבת של הדוברמן כשהצעתי שנלך למתושלח - בר יין חדש בפלורנטין. הלז כמעט בכה מרוב שמחה על ההזדמנות הנפלאה שנפלה בחלקו לבדוק את "המקום שכולם מדברים עליו", לדבריו.

שבועות ספורים ממש שהמתושלח פתוח, כשברקע מלחמה מכוערת, מיתון עולמי כבד, נשיא חדש באמריקה, בצורת איומה ובחירות בפתח, וכבר כולם מדברים עליו? מי אלה ה"כולם" האלה שמדברים כל הזמן? ובכלל, מדובר בבר יין - תופעה שעוד יש לברר את מקורותיה, הווייתה וחזונה לגבי המזרח התיכון. כלומר, דבר אחד לגביו די בטוח: זה לא מקום לשתות בו בירה כמו בנאדם.

המתושלח ממוקם ברחוב אוריאל אקוסטה הציורי: סמטה צרה וארוכה, אפלולית ומפותלת מעט, שהוסבה למעין חצי מדרחוב, מצדדיה הבנייה הצפופה והכאוטית של פלורנטין, ובפאתיה נטועים - הברקה חד פעמית של תכנון עירוני - עצי תפוז. הבצורת פסחה על מערכת ההשקיה העירונית, והעצים עמוסים פירות זהב בשלים ומדיפים ניחוח הדרים משכר, שאחדים מהם כבר נפלו מכובד משקלם על האקרשטיינים של הכביש, ונבקעו תחת גלגלי הרכבים החולפים. בקרוב תעלה צחנת רקבונם השמיימה, אבל בינתיים, למי שמחפש אווירה של עיר שדה בטוסקנה או בפרובנס או בכל מחוז דרום אירופי אופנתי אחר - כאן, אני מניח, זה המקום.

המתושלח נפתח בספוט שאוכלס בעבר בכל מיני מסעדות אקזוטיות, שלמרות המיקום ואהדת המבקרים התקשו מאוד להתרומם. כעת נראה שהנאחס עשוי להשתנות - מחוץ לדלתות מסתמנת התגודדות מרשימה של מעשנים נלהבים, אשר מצרפים את המתושלח לרשימת מובילי הטרנד הלוהט של החורף: שתיית אלכוהול על ספסלי רחוב. בפנים בר היין מעוצב לפי הסטנדרט הטיפוסי-עצי (הרבה עץ, הרבה ארגזי יין מעץ והרבה בקבוקי יין לא מעץ), כמובן מתוך הקפדה אלגנטית על הפרטים הקטנים. גם מכיוון המוזיקה נרשמת השתדלות ברורה שלא לחרוג מסטנדרט האסוציאציה הייננית עם מוזיקה בלקנית (יעני, בקטע ים תיכוני) בווליום שמאפשר לשמוע את התפוזים נופלים בחוץ.

השירות, כמתבקש, אישי ומאיר פנים. האוכל במקום מורכב מטאפאסים, כפי שמסבירה המלצרית הידידותית, ואם אנחנו חפצים בבקבוק יין לשולחן במקום בכוסות אישיות (כמובן!), נפנה לסומלייה שידריך אותנו בנבכי קולקציית הבקבוקים הניצבת בכוננית ענק מול הקיר האחורי. השיטה שלו טובה, פשוטה ואפקטיבית: הוא מברר מה אנחנו בדרך כלל שותים ולפי התשובה מגיש לנו את הבקבוק המתאים. לנו יצא להגריל את הרזרב 2006 של יקב עגור (102 שקל). שאני אגיד שהיין לא היה טעים? היין היה מאוד טעים. לצדו הזמין הדוברמן מיני טאפאסים (אני לא הייתי רעב): סלט רוסי (23 שקל) וקערת פוקאצ'ות (10 שקלים), שאותן הכתיר "מעולות".

בין חבורות הצעירים הטרנדיים שמילאו את המקום לכל מיני חברים בגיל העמידה שבאו מרחוק, נשארה תלויה ועומדת שאלת הרלוונטיות של מקום כזה בפלורנטין. הדוברמן, המרוצה מאוד מכל העסק, טען בתוקף שדווקא מקומות כאלה מגלמים בתוכם "הוויה מרקסיסטית אמיתית". הוא הצביע על השולחן ואמר: "תראה: לחם ויין - זה בסיסי!". נאלצתי להסכים איתו: לחם ויין זה בהחלט בסיסי כשמדובר במסעדה קטנה על אם הדרך ליד עיר שדה בטוסקנה או בפרובנס או בכל מחוז דרום אירופי אופנתי אחר. כאן הזהב נופל מהעצים.

דניאל רוגוב יצא לבחון את טרנד ברי היין ששוטף את תל אביב וביקר ב"מתושלח"

שפע המקומות המגדירים את עצמם כ"בר-יין" שצצו בחודשים האחרונים בתל אביב הם בבחינת תופעה קולינרית "חדשה", שההיגיון שעומד בבסיסה הוא בחלקו שבימי המיתון הנוכחיים, אלה מקומות שאדם יכול להיכנס אליהם, להעביר כמה שעות, להזמין לו כמה מנות וכוס יין או שתיים, וכל זאת יסתכם בחשבון סביר באופן יחסי. לדאבוני, המקומות האלה אינם דומים מאוד למוסדות הקרויים בר-יין בפאריס.

ברי-היין בפאריס, שרבים מהם הם עסקים משפחתיים השייכים למשפחה במשך מאה שנים ויותר, הם רק לעתים נדירות מהודרים, וחוג לקוחותיהם מורכב כמעט תמיד מתושבי השכונה הידידותיים בתוספת אנשים שפשוט קופצים לביקור. הם כמעט תמיד לא יקרים כלל ומחזיקים בין 12 ל-40 יינות שאפשר לטעום לפי כוס בכל יום נתון. אפשר להזמין במקומות האלה יינות בכוס, בחצי קראף, בקראף שלם או בבקבוק. אשר למזון המוגש שם, רוב ברי-היין מציעים מאכלים פשוטים אך טעימים בסגנון ביסטרו, כמעט כולם במנות קטנות וכמעט כולם מתאימים היטב ליינות המוצעים. אלה מוסדות ידידותיים שאפשר לקשור בהם שיחה בקלות עם המוזגים שמאחורי הבר או עם האורחים. רק מעטים מחזיקים תפריטים מודפסים, והמנות הקולינריות המשתנות בכל יום רשומות בכתב יד על לוחות. במשפט אחד, אפשר לשתות ולאכול שם יפה במחירים סבירים. לצערי, רבים מברי-היין המקומיים שנפתחים בימים אלה מציעים יינות סטנדרטיים מדי, מאכלים חסרי עניין ואווירה המזכירה קפה-מסעדה.

לכן הגילוי של "מתושלח" הסב לי עונג רב. רחוב אוריאל אקוסטה שבו המסעדה שוכנת הוא ללא ספק אחד הרחובות המקסימים ביותר באזור פלורנטין שבתל אביב. זהו רחוב שקט ובו בנייני מגורים שרובם משופצים, הרחוב מרוצף אבנים בחלקו, ויש בו כמה עצים, שדי בהם להוסיף נגיעה מחמיאה של ירוק. זהו בהחלט מקום נעים לבר-יין. ולמרבה השמחה, "מתושלח", בריהוט העץ השחוק שלו, בחזית הזכוכית ובחביות היין הניצבות על המדרכה כשולחנות, מזכיר במידת מה את ברי-היין של פאריס. ועם זאת, לא כדאי לשבת על המדרכה, שכן בתוך המסעדה יש שני חדרים נוחים ובר שאפשר לשבת לידו, ואכן, את רשימת מנות היום המופיעה בכתב יד על גבי לוח.

פתחתי את הטעימה במנה של ניוקי תפוחי אדמה מטוגנים, שנוספה להם נגיעה נחמדה של מליחות הודות לדגי אנשובי טחונים שעורבבו לתוך מחית תפוחי האדמה. המנה הוגשה בלוויית רוטב עשיר בשום ובפלפל, וקושטה בפיסות בצל ירוק שפוזרו מעל, ואף שהיתה גדולה רק במעט ממנת טאפאס, היא היתה מענגת מאוד. המשכתי בסרדין טרי שלם, שהוגש עם גבינת חלומי מטוגנת. השמן של הסרדינים יצר רוטב והגבינה בסגנון קפריסאי היתה עתירת טעם. לצד המנה הזאת הוגשה פוקצ'ה חמה, טובה מאוד, שהכילה פיסות של פלפל אדום ובצל ירוק.

התחלתי בכוס של סוביניון בלנק 2007 מהיקב הניו-זילנדי אטרולב, ואף שהיה אפשר לבחור מתוך שמונה יינות נוספים לפי הכוס, נהניתי כל כך עד שבחרתי ללוות באותו יין גם את המנה הבאה: מנה של עלי גפן שמולאו באורז והוגשו על מצע של צזיקי, הסלט היווני הנהדר המכיל פיסות גדולות של מלפפון מעורבבות ביוגורט מצוין מחלב עזים. אחר כך טעמתי רצועות של סטייק פילה שהוחמצו קלות והוגשו ברוטב יין אדום שהיה בו שמץ מפתה של מתיקות.

"מתושלח" הוא בר-יין עכשווי, ידידותי ונעים, ואני נהניתי בו עד מאוד. חשבוני הסתכם ב-122 שקל, וכוסות היין שבחרתי הוסיפו לו 35 שקל לכוס. אני בהחלט אחזור לשם.

"מתושלח הוא בית-יין", מתקן אותי גל קליימן בקורקטיות מלו?וה בחיוך כשאני מחמיא לו על הבר השכונתי הקסום והחדש שלו (ושל אורן סיני) באמצע פלורנטין. זה לא שאני לא יודע מה ן בית-יין לבין בר אלכוהול, אבל התדמית המאוד-בורגנית והכמעט-פלצנית של בתי-יין כאלו ואחרים (שהולכים בדרך כלל טוב מאוד עם מעדניות יאפיות), "מתושלח" הוא תושב רשמי לכל דבר של שכונת פלורנטין, על כל המשתמע מכך (צעירים, צעירים בשיער ארוך, חנייה, חבר'המניות כמו שצריך והרגשה הכי קז'ואלית שאפשר). תוסיפו לכך את העובדה שקליימן הוא שילוב בין רועה צאן גלילי (בחיי) לבין מומחה יינות, שהשתלם ביקבים ואצל ייננים שונים ברחבי העולם, וקיבלתם משהו שלא בדיוק עובד לפי החוקים המקובלים בז'אנר.

גם בפועל וגם על הנייר, למתושלח ישנן כמה וכמה סיבות להצליח, אפילו בתקופה כלכלית לא מאוד מעודדת ו/או מסבירת-פנים לשחקנים חדשים שנכנסים לשוק הצפוף של הברים (סליחה, קליימן, בתי-היין) ודוכני המשקה העירוניים. ראשית, המיקום הפלורנטיני, גם אם אתם לא ממש מתים על השכונה, וההתמקמות באמצע רחוב הולנדי (כלומר, הולנדי-פלורטיני-ישראלי) שלו ושקט, מממשים את המונח "הבועה", והפעם לגביה של השכונה האינית הזאת. נכון, ה"בועה" הזאת היא בדרך כלל כינוי לעג או מושא לביקורת, אך במקרה של מתושלח, היא מתקבלת בברכה. מול רצף הברים הנוסחתיים והדומים מאוד האחד לשני, גם השם, גם השותפים וגם הקונספט לוקחים את מתושלח למשבצת אחרת.

סיבה נוספת היא העיצוב. לא מדובר בפיק-אפ נוצץ, לא מגה-בר הייטקיסטי ולא בפאב עם מסכי פלזמה משוכללים. שני החדרים המרכיבים את המקום מכוונים ליצור איזשהי אלטרנטיבה- גם אלכוהולית וגם עקרונית. "חיפשנו לוקיישנים פוטנציאליים במשך מספר חודשים לא קצרים," אומר אורן סיני (שהגיע מ- Mind the Gap לשעבר ברחוב הארבעה ומ"פיני בחצר" היפואית), "וברגע הראשון שנתקלנו במקום הנטוש והעזוב הזה, נדלקו לנו העיניים, וידענו מיד שזה זה". כאמור, למרות הדלפק הארוך במרכז החלל, התאורה העמומה, פס-הקול שמתנגן ברקע וים האלכוהול שמציף מסביב (על הקירות, בין המדפים ובין המעברים), השניים ממאנים לקרוא לו בר. "אנחנו לא רוצים להיות בלב המאפלייה, ולכן זאת גם הסיבה שהתרחקנו מלב העיר או מהאיזורים היותר פופולריים ומקובלים של סצינת הלילה והברים. כשאפרת בריל, המעצבת, תיכננה ומימשה את הרעיון, היא לקחה אותו בדיוק לאן שחלמנו שהוא יהיה, עם הרבה מאוד נוסטלגיה, קצב איטי והרגשה ביתית ולא מנוכרת". ואכן, החלונות הגדולים שצופים על הרחוב ועל עצי הקלמנטינות (טוב, חושחש, אבל בתאורה הלילית הם נראים בדיוק כמו נציגי פרדס קלאסי), הקירות בצבע קרם, הריהוט מעץ עתיק ושולחנות העץ הכבדים, משכיחים לרגע שאנחנו בפלורנטין המיוזעת והאפרפרה.

מתושלח, כזכור, האריך שנים (969, למי שממש מתעקש), והמינוח מייצג גם את העץ העתיק ביותר בעולם (אורן איצטרובל זיפני בקליפורניה, שמשגשג זה למעלה מ-4000 שנים) גם את כלי הקיבול המקצועי לכד יין בנפח של 6 ליטרים, והחל מהשבוע שעבר, גם את בית-היין הנ"ל. יתכן ויתר המושגים לא צריכים לחשוש למעמדם, אבל אפשר בהחלט וכמה ברים בסביבה, וגם כאלו שמחוץ לשכונה, ירגישו את האלטרנטיבה המרעננת שהמיזם הזה מספק. לא פחות מ-120 סוגים שונים של יין (אל דאגה, יש גם סינגל-מאלט, לימונצ'לו תוצרת בית ובירות מהחבית), סימפטיה בלתי נגמרת, אווירה רגועה ותפריט ביתי וזול למדי (30 ¤ לארוחות בוקר, דגים מעושנים או מקבץ גבינות בין 10 ל-30 ¤), הצוות והאורחים.

"הכי חשוב להיות שמח", זהו המשפט המנחה את מתושלח, בית יין ואוכל חדש שנפתח בשבועות האחרונים בשכונת פלורנטין בתל-אביב. למרות שאני אישית מעדיף להיות עצוב אם אני עצוב, ולא להעמיד פני שמח, הרי שהביקור במתושלח הוציא אותי ואת בן זוגי עם חיוך גדול על הפנים. הצליח להם.

גל קליימן ואורן סיני, הבעלים, עם היסטוריה במסעדות, בתי קפה וברים מצד אחד ובעולם היין מצד שני, שיתפו פעולה בהקמתו של המקום החדש. הקונספט: מקום ביתי ולשבת ולאכול בו ארוחות, מבוקר ועד ערב, אוכל הסובב כולו סביב היין.

מתושלח בנוי משני חדרים: באחד מקום ל- 45 איש בישיבה ובשני מקום אינטימי יותר ל-12 איש. כיאה למקום המגדיר את עצמו כבית יין, מתושלח מחזיק 120 סוגים שונים של יין, 60% מהם ישראליים, "הנותנים תמורה טובה לכסף", מצהיר קליימן. יש גם כמה משקאות חריפים וגולדסטאר מחבית, כולם כאחד נמכרים במחירים מצוינים. כוס יין אדום או לבן במחירים שנעים בין 20 ל-30 ¤ וכוס קווה תמורת 15 ¤ בלבד. כך גם הבירה: 20 ¤ בלבד לחצי ליטר. מחירו של בקבוק יין לשלוחן מתחיל ב-70 ¤.

תפריט האוכל רשום על הלוח הגדול, ומשתנה בחלקו מדי יום. בבוקר, לדוגמא, מגישים שלוש ארוחות בוקר יצירתיות. ארוחת הבוקר הרוסית כוללת צ'ייסר של וודקה דגים כבושים ותבשיל תפוחי אדמה, וזו הכפרית כוללת בין השאר חביתה עם פרושוטו בקר ותבשיל שעועית עם קבנוס. ארוחות אלו מוגשות עד 17:00, כאשר מהצהריים ועד הערב יש כמה מנות חמות משתנות.
כשאנחנו ביקרנו הזמנו קדירת בקר אדום (44 ש"ח). לשולחן הגיע תבשיל עשוי היטב של בשר עם גזר, תפוחי אדמה ועגבניה עם שני צנימים מלחם כפרי מחוממים עם פרוסת קממבר מעל. מזין וטעים.

בערב אפשר ליהנות מטאפאסים שונים, דוגמת קרוסטונים – צלחת ובה חמישה מאותם הצנימים המתלווים לקדירה וכמה זיתים (20 ¤). מנת עלי הגפן (26 ¤) כוללת 4 עלי גפן עדינים ונימוחים, עם מידה צנועה של לימון. פרומז' על סלק (17 ¤) היא למעשה מעין עוגה עגולה קטנה החתוכה ל-4, ומורכבת מארבע שכבות של סלק וגבינה. הגשה מרעננת של מנה טעימה ומהנה.

ההשראה למקום הן המעדניות הנפוצות באירופה. שם, כמו במתושלח, ניתן לקנות את הגבינות, הבשרים והיינות הביתה. אם יושבים לנשנש, אפשר לבחור בין פלטה של גבינות או של נקניקים. שתיהן ניתנות להזמנה בגרסה קטנה או גדולה, והן מגיעות עם מנת לחם. הלחם הוא פוקאצ'ה טריה וחמימה הפרוסה פרוסות למחצה, ובין כל שתי פרוסות יש פרוסה דקה של פלפל. יחד עם מעט חמאה למריחה הלחם יכול להיות פתיח מצוין גם כמנה נפרדת (10 ¤).

פלטת הגבינות הקטנה שהזמנו היתה למעשה צלחת לא גדולה אך עשירה בחתיכות של רוקפור, גבינת עיזים, גאודה, קשקבל, קממבר ופרומז'. כולן היו של משק יעקובס, טעימות אחת-אחת. בקרוב יתחילו להגיש גם גבינות של חוות קורומל.

יחד עם קווה לאחד ושתייה קלה לשני, הארוחה הטעימה עברה בנעימים. המקום אינטימי, רומנטי, ותוך דקות מרגישים מצד אחד בבית, ומצד שני בחו"ל. גם במובן זה מתושלח מפתיע לטובה.

לקינוח בחרנו בטארט שקדים ותות. לשולחן הגיעה חתיכה גדולה של טארט ביתי עשוי היטב עם מילוי נדיב במיוחד של שקדים ותותים, שילוב לא שגרתי אך מוצלח מאוד. תוספת שערות החלבה בצד העוגה היתה גם היא לא שגרתית אך מבורכת.

יצאנו ממתושלח בתקווה שכמו אביו של נוח, שעל שמו קרוי המקום (גם על שם בקבוק יין שגודלו כ- 8 בקבוקי יין סטנדרטים; כ- 6 ליטר), גם בית האוכל והיין יחזיק מעמד לאורך שנים רבות. בנוף הקולינרי המקומי הוא מספק בילוי טעים, נעים ובמחיר שפוי. חיוך כבר אמרנו?