מן העיתונות - שצ'ופק

תודעת השירות בשצ'ופק בתל אביב במיטבה וגם רמת הביצוע של המנות ראויה לציון לשבח

שבת, קו התפר בין הבוקר לצהריים. רצינו לאכול בנמל תל אביב אבל לא מצאנו את עצמנו שם בשום מקום, אז הרחקנו מעט ברגל לשיטוט ברחוב בן יהודה. ב?11:45 נעצרנו ליד שצ'ופק, אחד ממוסדות הקולינריה הוותיקים והמצוינים שפועלים בעיר

המסעדה הייתה ריקה. הצצנו פנימה. כל המלצרים ישבו מסביב לשולחן אחד ואכלו. שאלנו אם פתוח. מלצר אחד קם אלינו בחיוך ואמר שעדיין לא, שהם יפתחו רשמית רק בעוד רבע שעה ושהם בדיוק אוכלים ארוחת בוקר. אמרנו יפה תודה והסתובבנו ללכת, אבל המלצר חייך ואמר: "בואו שבו. תבחרו שולחן. אני אוציא קנקן סודה ואדליק את המאווררים. תתארחו אצלנו עד שנפתח".

הוא היה כל כך מחויך, כל כך מזמין ונעים, שהסכמנו. הסודה הגיעה. המאווררים הודלקו ואנחנו נכנסנו להמתנה קצרה ונעימה. ראוי לציין שהרמקולים השמיעו מוזיקה, אבל בניגוד למקומות אחרים, הווליום כאן היה נמוך ולא מפוצץ אוזניים והצלילים התאימו לשעות היום ולא למסיבה לילית רועשת. ב?12:00 בדיוק יצאה אלינו מלצרית. גם הגישה שלה הייתה נהדרת. היא הייתה שלווה, מחויכת וכיפית. התמוגגנו. ככה מארחים סועדים.

עוד לפני התפריט הונחו על השולחן צלוחיות (יחסית גדולות) של סלטים (שאפשר למלא שוב ושוב). כבר מהסלטים האלה אפשר היה להרגיש את המוטיב שיחזור על עצמו גם במנות הבאות: הכול טרי טרי טרי טרי. זה כל כך בולט וכל כך עושה הרגשה טובה. בין הסלטים המצוינים היו איקרה, סלק, חציל על האש ועליו טחינה, דג מלוח, סלט ירקות קצוץ דק וסלט חסה. יחד איתם הופיעו שני בגטים בינוניים ולוהטים — אחד דגנים ואחד מקמח לבן. השתדלנו לא להתמלא יותר מדי לפני המנה העיקרית למרות שבאמת היה קשה להתאפק.

אם יש משהו שלא מלהיב אותי במיוחד בשצ'ופק זה התפריט התלוי על לוח שממנו אפשר להזמין. אני מעדיפה את השיטה המסורתית של להחזיק תפריט ביד ולקרוא אותו בנחת. ביקשתי אחד כזה אבל לא היה בנמצא, אז נאלצתי לקרוא את הכתוב על הלוח תוך החזקת הגב והראש בתנוחות לא נוחות כל כך. נכון, זאת מסורת אבל אפשר לבחון אותה שוב.

בעזרתה של המלצרית בחרנו שתי מנות עיקריות. הראשונה דגי ים מעורב (81 שקל) — צלחת גדולה שבה נחו ברבונים (לא ברבוניות אם כי הם מזכירים אותן מאוד בטעם ובצורה ובמרמירים) מטוגנים. מנה פשוטה ומעולה. על כמה עלי חסה גדולים נחו דגי הים הקטנים והקריספיים שהתפוררו בפה. גם ההתעסקות עם מעט העצמות שלהם לא העיקה.

המנה העיקרית השנייה הייתה צלחת פירות ים מעורב (82) — קלמארי, שרימפס וראשי קלמארי מטוגנים. מה יש להגיד? מושלם. הטריות, הטיגון, הניקיון. יחד עם שתי המנות הגיעה צלוחית עם ארבעה תפוחי אדמה שלמים אפויים. מצוין.

נחנו כמה דקות ועברנו לקינוח. חלקנו קובייה גדולה של מוס סניקרס (29). תענוג. פשוט ככה. המוס אוורירי, כמות הבוטנים נדיבה ושוקלד, שוקולד, שוקולד. האספרסו הארוך עולה 7 שקלים בלבד!!! וכוס התה עם הנענע בכלל הייתה על חשבון הבית.

בסך הכול שילמנו על ארוחת צהריים מצוינת ונדיבה 199 שקל (לא כולל טיפ).

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4296779,00.html

שני דגי לברק עם קצת לימון עשו לצבי גילת שמח בפה וטוב על הלב. טוב שיש מקומות שלא משתנים

יציבות היא עניין חשוב בחיים. כל אימת שעולמי מתערער (מדירים אותי מהמדרכה האהובה עלי ברמת בית שמש ג', ממנים לנשיאות בית המשפט העליון שופט שאת שמעו לא שמעתי, מגישים כתב אישום נגד ראש ממשלתי לשעבר, חלה הפוגה מדאיגה בדיונים הרעשניים אודות הגרעין האיראני), ואני חש חרדה קלה מפני הלא ידוע, נוח לי שאדבק בממסד יציב שקיומו אינו מוטל בספק. העובדה שהחיים מתנהלים לפי הקצב הטבעי שלהם גם ללא הזוטות שהזכרתי בין הסוגריים, מעניקה לי ביטחון יחסי ומסדירה את קצב פעימות לבי. על כן, אחת לשנה?שנתיים אני פוקד את מסעדת הדגים שצ'ופק. המוסד הזה קיים כבר למעלה מ?20 שנה ואף כי מפה לאוזן התגנבו שמועות על החלפת הבעלים, מאוד שמחתי לגלות כי הדבר אינו ניכר לעין. אותם שולחנות הנשחקים עם השנים, אותם כסאות שגם בעבר אולי לא היו שיא הנוחות, אבל עדיין יציבים, ואותם הדגים. זה העיקר – מבחר ענק ומצוין של דגים טריים, שלא השתנה, ועדיין מוגש באותה איכות טבעית, לא מתחכמת בעליל – בתנור, מטוגן, חצי בתנור?חצי מטוגן.

גם ערכת הסלטים הכלולה במחיר העיקרית לא השתנתה – סלט ירקות, סלט טבולה, איקרה, טחינה, דג מלוח. התפריט בשצ'ופק כתוב בגיר על לוח ירוק, אבל נראה שלא היתה סיבה למחוק אותו או לשנותו מזה כמה עשורים. מחירי הדגים נעים בין 95-75 שקל, יש גם לפי משקל ל?100 גרם, ואיך שלא תסתכלו על זה, סועד רגיל יוציא שם לא הרבה יותר מ?100, אבל לדאבון הלב, גם לא הרבה פחות.

מבין מגוון הדגים הזמנו לברק בתנור (95 שקל) ומנה נוספת של "מעורב דגים" בשמן עמוק (75 שקל). המעורב הפעם כלל שני מרמירים ושניים נוספים שאינני זוכר את שמם, אבל מה זה משנה, בעצם? לברק היה הדג שאכלתי שם גם לפני שנתיים. זה דג נחמד מאוד, עסיסי, כמעט נטול עצמות, וכיוון שהיינו שניים החליטו במטבח על דעת עצמם לתת לנו שני לברקים קטנים, איש איש ולברקו בצלחתו, פרוס לשניים, שחום ומזמין. שים עליו קצת מיץ לימון, ואתה לא צריך יותר. בשרו הנימוח מתפרק תחת המזלג ובא לציון גואל. מנת המטוגנים היתה פחות מלהיבה. שני דגים בינוניים לאיש, נחמד לכרסם אותם כשהם מונחים בין אצבעות הידיים, ללא גינונים מיותרים. תפוחי אדמה אפויים בתנור היו התוספת ההכרחית וההולמת, והשירות הנונשלנטי (המלצריות מפהקות בעת דקלום התפריט ומבהירות לך בכך שעדיף כי לא תקשה בשאלות מיותרות, כי הן מיותרות) הלם מאוד את שעת הערב המאוחרת.

בסך הכל זו ארוחת דגים ראויה ביותר, ביפו אולי תשלמו עליה 20-15 שקל פחות ויכרכרו קצת יותר סביב שולחנכם, אבל למה לנו להתאמץ כאשר מעולם לא היה מצבנו יציב יותר.

בקטנה
תפאורה: שולחנות עץ, כסאות מתכת, מרפסת מקורה ואולם פנימי. שום תפאורה מיותרת
סביב השולחן: עמך ישראל, מכירי ומוקירי המקום
שירות: מיומן
חיוך: במשורה
שירותים: נקיים
נגישות: אולי הגיע הזמן שיעשו משהו בעניין. הגישה למסעדה נוחה, אבל השירותים בקומה השנייה, בקצה גרם מדרגות
חנייה: בחניוני הסביבה. חניון הנמל הוא הזול ביניהם
שורה תחתונה: מוסד
שצ'ופק - בן יהודה 256, תל אביב, טלפון 03-5441973, פתוח: כל השבוע 24:00-12:00.