מן העיתונות - טמפטיישן Temptation

חנוכת קומת בר חדשה ב"טמפטיישן" הייתה סיבה מספיק טובה כדי להגיע, ללגום, ובעיקר מאוד ליהנות. סיון מנשה חוזרת עם רשמים מהולים בהרבה אלכוהול, ומוסרת שלא צריך סיבות – ה"טמפטיישן" שווה ביקור!

אילו הייתי אדם רע לב, וכל מטרתי על פני היקום הייתה לגרום לכם לקנא, הייתי מספרת כאן על כך שבמסגרת עבודתי המבורכת מזמינים אותי לכל מיני אירועי יחסי ציבור, שבהם אני אוכלת ושותה חינם. הייתי מספרת לכם על כך שאנשים יוצאים מגדרם על-מנת לרצות אותי כאשר אני מגיעה למקום מסוים. הייתי מספרת לכם על הנזק הכבד שזה גורם לי לדיאטה. אבל, מכיוון שאיני אדם רשע שכזה, אני אספר לכם רק על אירוע אחד מני רבים...

בשלהי השבוע שעבר קיבלתי טלפון מאיש יחסי ציבור יקר שהזמין אותי לפתיחתה הרשמית של הקומה השנייה בבר ה"טמפטיישן". לכל מי שאומר לעצמו שיש כבר קומה שנייה ב"טמפטיישן" מאז שהמקום נפתח, קבלו תיקון קל – הקומה השנייה שופצה לקומת בר נפרדת, עם ספות נעימות, בר מלא מכל טוב משקאות וברמן נפרד. כאשר האיש המבורך הזמין, ניסיתי להתחמק בעדינות: "אני אשלח כתב", אמרתי, ונעניתי בדרישה מפורשת לכך שאבוא באופן אישי. קבעתי עם חברה וסגרתי את הפינה הזו.

הגעתי למקום בשעה 23:10, לאחר סופשבוע מלא הוללות. קיפצנו לקומה העליונה (שהרי שם מרכז ההתרחשות) וניגשנו לעניין. ראשית, השיפוץ רק היטיב עם המקום. הבר האיר את המקום בגוונים צהובים, וניכר כי הדיספליי סודר בקפידה לקראת שפע העיתונאים שנכחו במקום. מסביב מוקמו ספות נוחות למראה, אבל אני החלטתי, לאחר סיבוב היכרות עם הנפשות הפועלות, להתמקם עם חברתי על שני כסאות בחלקו המרוחק של הבר, שנראה כאילו המתינו רק לנו. מיד כשהתיישבנו החל המרתון. הברמן שם לעצמו מטרה להוציא אותנו ללא כל יכולת שליטה עצמית מהמקום.

התחלנו בקוקטייל ייחודי שהורכב מגרנדין, מונין קוקוס, ועוד משהו שהספקתי לשכוח... אבל מה זה באמת משנה? היה כל כך טעים ששמרתי אותו כל הערב בצד, על-מנת ללגום ממנו אם הברמן יחליט להתעלל בי עם משהו שאני לא באמת אוהבת לשתות. התחנה הבאה במסע השתייה שלנו הייתה שוט של ליקר קינמון תוצרת-בית – בהחלט דבר נפלא. ריח הקינמון הרגיש כמו עוגת קינמון טרייה שיצאה מהתנור, 35 אחוזי האלכוהול שהשוט הכיל בקושי הורגשו, ובכלל הטעם היה נהדר. מיד אחר כך הגיע אחד הסיוטים הגדולים שלי על פני היקום – שוט טקילה נקי (אמנם טקילה איכותית – קוארבו גולד – ובכל זאת...). לצד הטקילה הונח שוט נוסף של משהו אדום. לשאלתי הברורה מאליה: "מה זה?" קיבלתי את התשובה המתוחכמת "זה הלימון של הדור החדש, תשתי את הטקילה ומיד אחר-כך את זה". וכך עשיתי... הטקילה הייתה כצפוי not my cup of tea, והעניין האדום התגלה כמיץ עגבניות בשילוב של מרכיב סודי, שאכן הפיג את הזוועה מחיכי. בכל מקרה לקחתי שלוק נוסף מהקוקטייל המתקתק, שעדיין ניצב לידי כדי להחזיר טעם מתוק לפה.

בשלב הזה פתחתי בדיון דיאטה חריף עם הברמן על כך שעליתי 5 קילו בחודש האחרון רק מאלכוהול, ואני מסרבת לשתות עוד. בתגובה הוא אמר: "דיאטה? למה לא אמרת... יש לי משהו בדיוק בשבילך!" והוציא עוד כוסית צ'ייסר נקייה מהארון הבלתי נראה שלו, ומזג פנימה משהו אדום, שנראה כמו תירוש לכל דבר. גם הטעם, אגב, היה זהה. מסתבר שלמשקה הזה יש 15% אלכוהול בתוכו. סירבתי להאמין ודרשתי לראות את הבקבוק. לתדהמתי נוכחתי לדעת שאכן זהו אחוז הכוהל. העניין הדיאטטי התגלה לצערי כסוג של בדיה (192 קלוריות ל-100 מ"ל), אבל בשלב הזה כבר הורדתי את כל המגננות, ופשוט נתתי לעצמי ליהנות. אוהו כמה שנהניתי.

כדי להרגיע קצת את מרתון השתייה הופיעה לנו משומקום פלטה עם 4 טורטיות ממולאות בעוף וירקות, צלוחית סלסה ומעט נאצ'וס. אתם ידעתם שמגישים במקום אוכל? כי אני לא. די הופתעתי למצוא מטבח עם אוכל חם בבר שהיה כל כך ברור לי עד אותו הרגע שאפילו בוטנים לא מגישים בו, אלא אלכוהול נטו. טוב, גם אני טועה לפעמים. הטורטיות היו מ-ע-ו-ל-ו-ת, אף על פי שהן הכילו המון הרבה דברים שאני בכלל לא אוהבת (זיהיתי שם קישואים, חצילים, פטריות ועוד מיני ירקות), אבל התחוור לי כי השילוב של כל הנ"ל עם עוף ועוד כל מיני דברים טובים הפך את התוצאה ליצירת מופת שלא תבייש אף מסעדה מקסיקנית בעיר. לאחר האתנחתא הקלה המשכנו במירוץ לעבר השתלת הכבד החדש שלי.

גדי, הברמן הנחמד-יתר-על-המידה, הגיש לנו צ'ייסרים של פיג' (ליקר תאנים) וכיבד גם את עצמו (למה שרק אנחנו ניהנה?). הרגשתי כבר את הוורידים שלי מתחילים להתנוון ואז ראיתי בקצה הבר את הכתבת של המקומון מקבלת מרטיני. מיד התגנבה אל נפשי תחושת אפליה, זה לא יפה שרק היא תקבל ואני לא. דרשתי את זכויותיי. הברמן שכבר קלט שאני בקטע של המתוקים, פינק אותי באפל מרטיני סאוור – המממ טעים, העלמתי את הכוס (הענקית למדי) בשלוקון קליל והרגשתי כי הגעתי למיצוי.

השעה הייתה כבר 01:30, המחשבה על העבודה בבוקר התחילה להרוס את כל הכיף והגוף שלי זעק שאם אני אכניס עוד משהו אלכוהולי נוסף הוא פשוט לא יעמוד בזה. אמרנו שלום יפה ויצאנו מה"טמפטיישן". רק דבר אחד המשיך להעסיק את מוחי, מתי אני אחזור? כנראה שבקרוב מאוד, ואני ממליצה לכם להיות שם גם, כי יש מקומות שפשוט מספקים חוויה. לא משנה עם מי אתה נמצא בהם ומה אתה שותה בהם. החיוך של הברמן, העיצוב של המקום, והמוסיקה שעושה נעים בלי כאב ראש מיותר. גרמתי לכם לקנא? יופי. מזל שהמחירים של ה"טמפטיישן" נוחים, ולכן גם אתם – שלא זוכים כמוני להיות מוזמנים לאירועים שכאלו – יכולים לטעום קצת מהפיתוי של "טמפטיישן", שמאז פתח את שעריו לכו-לם.

צ'ייסרים וטקילה, שרימפס וקסדייה, אווירת בר קלאסית ואירוח כיד המלך. חווייה לילית מעוררת ב"טמפטיישן" באלנבי

בשבוע כידוע יש שבעה ימים. יום רביעי הוא היום של אמצע השבוע. לא שלישי. רביעי. הגעת אליו בריא ושלם? זו כבר משימה לא פשוטה. עברת על פני ראשית השבוע בזחילה, לימודים, עבודה, אישה מציקה [למי שטעה ;-) ], אינרציה שגרתית סחופה באיטיות ורוב הפעמים לא מגרה. באמצע אותות השתנקות עולים, העייפות פושה, האיברים כבדים. אתה חייב רענון, חייב איזה בליץ טירופי לעירור החושים הרדומים.

זה מה שקרה לי בדיוק ביום רביעי האחרון. הגעתי אליו קצת סמרטוטי. שחוק. מד האלכוהול הראה סימנים מדאיגים של יובש מתחת לקו האדום. אניה, שתיינית על פי הגדרתה, הייתה הפרטנרית לעידוד רמת האתנול בדמי. זה היה must מבחינתי.

הלוקיישן הנבחר היה הטמפטיישן, בר הפיתויים המתעורר של רח' אלנבי בתל אביב מזה 3 שנים. נזרקנו למכונית ושמנו פעמינו לצנטרום הרוגש, מצאנו חנייה תוך שנייה, זה כבר אותת כי הערב בסימן של הצלחה.

נכנסנו לתוך החוויה. ה"פיתוי" מציע חלל ענק ובו שני מפלסים גדולים, בר גדול ומרווח וסביבה מאוד צבעונית. פרצופים נעימים, אווירה שמחה, המון עץ סופן את חווייתך, עוטף אותך בחום מוכר ומטיל עליך דוק של התרגעות ופלבול עיניים של צמא בבייסיק-אינסטינקט לרוויה.

ברקע די.ג'י עם מוסיקת פאן משתנה. כל יום, אגב, מתחלף הדי.ג'י ועמו הטאץ' וההשראה המוסיקלית הברוכה.

צעדנו לכיוון הבר. התיישבנו במנוחה. הסדרנו נשימה. כאן נורתה יריית הפתיחה. צמד הברמנים ששירתו אותנו, אריאל ואילן היו מצוינים! מקצוענים לעילא ולעילא, סימפטיים, מבינים.

פידג' סאוור [ליקר תאנים,סאוור מיקס וקרח כתוש] לי, ווויסקי עם אמרטו וסאוור לשתיינית היו פתיחה מעולה. הפידג' נעם חמצמץ מתוק, הוויסקי אמרטו חצב במרירות בוגרת, בטוחה ונעימה.
הרעב החל לצוץ, הפציע עם סיבוב האלכוהול הראשון. בוריטוס עוף, בבקשה. מאנצ'יז מעולה. ראפ רך וחמים עטף פיסות עוף צלויות, ירקות וגוואקמולי חמוד. לצדו סלסה עגבניות משלימה.נטרף עד תום, הצמא עכשיו חגג.

אילן, ד"ר לאלכוהול ואושיית ברים, המליץ לנו על ליקרים HOME MADE מעולים. שאנחנו נשאר מסוקרנים? הזמנו כמה צ'ייסרים. ליקר קינמון שהעלה בי זיכרונות מטעמיה של עוגת קינמון ביתית, היה מצוין. ליקר תבלינים וצ'ילי היה ספייסי-היט נעים, מתמסר, קולח בנועם וממכר. ליקר "חריפה" היה רכבת הרים. בוער בלהט מכשף, קיק-דאון נרבי בועט, לאמיצים בלבד, חברים. ליקר נוסף מפתיע ומדליק- ארטישוס, ליקר ארטישוק. לכו תטעמו, מבטיח שתופתעו.

הרעב צבט צביטה נוספת והתאווה. הזמנו לו שרימפס בשמנת פרנו ונענע בעל ניחוח אניסי, ליקריצי עמוק. בתוך צלחת שקערורית לבנה נחו להם זנבות וורדרדים בהרמוניה מפתה. הפיתוי נתן אותות קריאה, הצלחת חוסלה, רצינו עוד טעימה. בחרנו בקסדיה חמש גבינות לסגירת הרעב. על צלחת עץ נחה לה קסדיה פריכה ומפצפצת טעמים, בתוכה תערובת גבינות נימוחה, לצדה גוואקמולי ואותה סלסה פיקנטית ממקודם כהשלמה ראויה.

תוך כדי טריפה, הבטתי סביב, התרשמתי מהמקום. הבר מלא במשקאות אלכוהוליים במגוון טעמים,צבעים וצורות. גם מבחר הבירות במקום מרשים. מהחבית תמצאו גולדסטאר מיתולוגית, היינקן, מרפיס', סמואל אדמס ואפליכם אלוהית. אם לא טעמתם אותה, אתם עכשיו מנסים! ההמלצה שלי – לכו על אפליכם דאבל פירותית, סמיכה, ברונטית וחלקה קטיפתית.

אילן נכנס להילוך מהיר. הוא זיהה בנו קורטוב של טשטוש נעים. לדעתו הגיעה השעה להתעוררות קלילה. הטקילה מצאה אלינו את דרכה. לצד השוטים המוכרים נמזגה סנגריטה תשוקתית. הסנגריטה היא משקה על בסיס מיץ עגבניות, כרפס, טבסקו, מיני תבלינים ולימון, הנשתה במקסיקו לאחר שוט הטקילה במקום הלימון המסורתי. הריח היה עוקצני. שתינו את השוט ולאחריו לגמנו באחת את הסנגריטה השובבית.

נפעמתי מהאפקטיביות שלה, מן השילוב האדיר. תמיד לאחר שוט של טקילה יש מן צריבה קלה, קטנה, יש מן מחנק סמפונות מרומז. הסנגריטה משחררת אותו בריקוד לטיני סוחף, טעים, ומנקה את אדי האלכוהול. אני לא שתיין אבל עם השילוב הזה הייתי יכול לחסל בקבוק שלם של טקילה ולא להרגיש. מומלץ בחום!!!

התחלנו כבר להיות עייפים, קוקטייל הבית, "טמפטיישן", הגיע ועמו קוקטייל בפרי-סטייל של אילן הברמן לסיום החגיגה. לגמתי ממנו וטס לי זיכרון רחוק מטעמי קרטיב אבטיח של קיץ תמים שפעם היה.

הטמפטיישן הוא בחירה טובה. בר חמים, שכונתי, בעל יחס אישי ולא מתנשא. האטמוספרה שמחה, נעימה, האוכל אפקטיבי, לא יומרני וטעים. בימי ראשון יש "ליידיס נייט" בהם תזכינה הנשים לכל משקה שני חינם !!! נייס.

אגב, אם מחנייה אתם חרדים, הסירו דאגה. מטרים ספורים ליד יש חניון ענק ומסודר.
HAVE FUN, תבואו צמאים.

"שני הברמנים הקבועים של הטמפטיישן, אילן ומקס, הם ברמנים מליגה אחרת-מקצוענים להפליא, אוהבים ומבינים באלכוהול.... גם התפריט חברותי, בלי סכין ומזלג, עם מחירים (ולעיתים גם טעם) בהתאם..."

"...הטמפטיישן הוא בהחלט בחירה טובה, אפילו טובה מאד. בר חמים שכונתי ולא-מאיים. יונתן שמבין קצת בעצמו בענייני ברים ומשקאות אמר שברמנים כמו שאירחו את המבקרים בערב שבו היינו לא רואים הרבה בעיר. מקצועיים מאד אבל לא מתנשאים, מאד נחמדים ובעיקר לא באו רק לחכות שתיקחו את הדרינק שלכם והם יוכלו להטיל כמה מצלצלים לכוס הטיפים המתמלאת."

"הברים באזור שבו אלנבי מתנקז לים, היו תמיד הכי שמחים בתל-אביב. מקומות שבו קירות העץ שלהם יהיו תמיד מוסיקה עם מילים, צוות מקצועי ואנשים מחויכים....... התחלתי דווקא בסנגריטה-מנה מקורית שמורכבת מצ'ייסר של טקילה וצ'ייסר נוסף של מיץ עגבניות, טבסקו ולימון. כמורידים אותם בזה אחר זה העגבניות והטבסקו משלימים את העוקץ של הטקילה, ומכינים את החיך להתקפה הבאה."

" בין מאות הברים הפועלים בתל-אביב מציע הטמפטיישן חוויה שהיא באמת אחרת, ומשדרגת בכל מה שנוגע לאלכוהול-החל מקרטיבים אלכוהוליים תוצרת בית ועד לצוות הבר המקצועי להפליא של המקום. אבל יותר מכך, מציע הטמפטיישן חוויה של פאן קצת שונה שבולטת בתוך נוף הברים שמנקדים את רחוב אלנבי.... אני יודע שזה נשמע לכם פלצני, או אולי כמו סיסמא מהשירות הצבאי, אבל מספיק אם תשבו רגע אחד על הבר, ותראו את הברמן אילן בפעולה-אולי הברמן הטוב שראיתי מימי ואני סמוך ובטוח שתחשבו כמוני."